מריה אן סמית
מריה אן "גרני" סמית (באנגלית: Maria Ann "Granny" Smith; 1799 – 9 במרץ 1870) הייתה פרדסנית בריטית-אוסטרלית שפיתחה את זן התפוחים "גרני סמית" (Granny Smith, או סבתא סמית).
ראשית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מריה אן שרווד נולדה ב-1799 בכפר פרסמרש שבמחוז סאסקס אשר באנגליה. אביה היה ג'ון שרווד, פועל חקלאי, ואמה הייתה האנה לבית רייט. גם מריה התחילה כפועלת בשדות, ונישאה לפועל בשם תומאס סמית באוגוסט 1819. שניהם היו אנאלפביתים. במשך 19 שנה לאחר שנישאו, גרו השניים בבקלי, כפר הולדות של תומאס, ונולדו לזוג שמונה ילדים, אשר שלושה מהם מתו בינקותם.
משפחת סמית היגרה לניו סאות' ויילס, כחלק מתוכנית ההתיישבות של ממשלת הקולוניה. הם הגיעו לאוסטרליה בספינה "ליידי נוג'נט" ב-27 בנובמבר 1838. תומאס מצא עבודה אצל חוואי שגידל עצי פרי, בעיירה רייד במחוז קיסינג פוינט (לימים פרוור של סידני בירת אוסטרליה). האזור היה אז בקושי מיושב, ושם נשארו עד סוף חייהם. בשנת 1856, תומאס קנה כמאה דונמים של קרקע כדי לנטוע פרדס משלו, במחיר 605 ליש"ט.
הפרדס של משפחת סמית שגשג באקלים הידידותי, ובנוסף מריה הייתה מוכרת פשטידות פרי בשוק המקומי, ושמה יצא לפניה.[1]
פיתוח התפוח גרני סמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1868, סיטונאי מסידני נתן למריה ארגז תפוחי מאלוס צרפתיים (סוג של תפוח קטן ומר, שבדרך כלל לא משמש למאכל, אלא רק לבישול), כדי לעשות מהם פשטידות. לאחר השימוש בהם, היא נפטרה משאריות הקליפות והחרצנים וזרקה אותם על ערימת קומפוסט ליד הנחל שבחווה. כעבור מספר חודשים, היא מצאה שהזרעים גדלו לעץ צעיר, אותו טיפחה עד שנשא פרי. היא הבינה במהרה שהפרי – בעל צבע ירוק בוהק – אינו המאלוס הצרפתי אלא משהו אחר, סוג תפוח שלא ראתה מימיה. אך מריה הייתה צריכה לקבל הכרה רשמית שמדובר בסוג חדש של תפוח. ב-1868 היא הזמינה את הבוסתנאי א. ה. סמול לחוות את דעתו המקצועית. באותה תקופה, תפוחים סווגו כתפוחים לאכילה או תפוחים לבישול – ועד מהרה זוהה התפוח החדש כ"גרני סמית" (סבתא סמית, על שם מריה), התפוח שהפך לאחד הפופולריים בעולם.[2]
מריה לא הפכה את התפוח למיזם עסקי – זה קרה לאחר מותה, עם פיתוח נוסף של הזן.
ב-1876, לאחר מותם של מריה ותומאס, הפרדסאי המקומי אדוארד גלארד קנה חלק מחוות סמית, והמשיך לגדל ולפתח את הזן. אחריו, סגן שר החקלאות האוסטרלי גם החליט לגדל את התפוחים, והם הפכו לפופולריים במחוז מגוריו. החוואי הניסיוני א. ק. וולסטנהולם שמע על הזן החדש, והחליט גם הוא לנטוע מן העצים בחוותו. הוא האמין שהזן התפתח מתרכובת של המאלוס הצרפתי עם זן קלאופטרה. הוא גילה שבנוסף להיות הגרני סמית תפוח טעים, שהוא עמיד מאוד, נשמר זמן רב באחסון, וגם מתאים לגידול באזורים הרריים, תגלית שנחשבה לחשובה בהתפתחות החקלאות באוסטרליה. הוא המשיך בנטיעת מספר גדול של עצים אלה, ועד מותו ב-1914 כבר היה ביקוש מאוד גדול ברחבי אוסטרליה.[3]
על המשך פיתוח הזן היה אחראי ג'ורג' הייזלווד, שהשווה את הפרי שהניבו העצים בסוגים שונים של אדמה. כך גילה, למשל, שהעץ משגשג יותר באדמה וולקנית, ושהתפוחים יותר טעימים כשהם גדלים מתוך אדמת גרניט אדומה, בהשוואה לגרניט לבנה. ב-1918, הוא מכר את התפוחים לחיילים אמריקאים שהיו מוצבים באוסטרליה, וכך הפופולריות של הגרני סמית התפשטה גם לצפון אמריקה.
מותה ומורשתה של מריה סמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מריה אן סמית נפטרה ב-9 במרץ 1870 ברייד ונקברה בבית הקברות של כנסיית סיינט אן, במרחק מספר קילומטרים מהחווה שלה. היא הותירה מאחוריה את בעלה, שתי בנות, ושלושה בנים. התפוח שהיא גילתה אומץ בהתלהבות על ידי פרדסאים אחרים שהמשיכו לפתחו ולהציג אותו בתערוכות בוסתנאיות. ב-1891 ה"גרני סמית" אף זכה בפרס תפוח הבישול הטוב ביותר. ב-1895 הוא אושר על ידי משרד החקלאות לייצוא, והממשלה אף קידמה את גידולו. לאחר מלחמת העולם הראשונה, התפוח כבר יוצא לארצות רחוקות, והפך לאחד הזנים הפופולריים בעולם.
החלקה הדרומית של חוות סמית נשמרה כפארק זיכרון, ובכל שנה מאז 1985 מתקיים פסטיבל "גרני סמית" שגם הוא משמר את מורשתה של מריה סמית.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מריה אן סמית, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The History of the Granny Smith Apple, Lithgow Mercury, August 15, 2017
- ^ MARIE ‘GRANNY’ SMITH – THE LADY BEHIND THE APPLE, History Channel
- ^ THE GRANNY SMITH APPLE, National Library of Australia
- ^ Maria Ann Smith,Australian Dictionary of Biography, Australian National University
